בימים האחרונים מתפרסמות עוד ועוד ידיעות בנושא מכת האלימות במערכת החינוך. הצורך בלקבל את האחר נשאר בגדר צורך ללא כיסוי. כולם יודעים שצריך ומדקלמים בעל פה את החובה החברתית שלנו לעשות שינוי. איך אפשר לעשות שינוי? עם אמפתיה.בתחום חוויית מתשמש יש מושג שנקרא מפת אמפתיה. שמים במרכז ״פרסונה״ ונכנסים לנעליה. נותנים לה שם, וגיל ומתמקדים ב-4 נושאים:
- מה היא חושבת?
- מה היא עושה?
- איך היא מרגישה?
- מה היא אומרת?
די מהר ניתן להבין את הפרסונה. התשובות לשאלות עוזרות לתמונה להתבהר. מה מפריע לדמות, מה מניע אותה, מה עובר עליה, איך היא מתמודדת, איזו מוטיבציה יש לה ואיך ניתן לפתור לה את הבעיה.לדוגמה: הפרסונה שנבחר היא ילד שעובר חרם.
נתלה מפה שכזו בשיעור חינוך, בתנועת הנוער, במסגרת משפחתית, בצהרון, על הלוח ונבקש מהילדות והילדים בכיתה לכתוב בכל חלק את התשובות לשאלות ובהנחייה ממוקדת תתבהר התמונה. הם יוכלו להרגיש את התחושה של ילד שעובר חרם. לא משום שאמרו להם, חפרו להם, הכריחו אותם. אלה משום שהם הרגישו את התחושות על בשרם, באמצעות מפת האמפתיה. ככל שיש יותר תשובות כך נוכל להעמיק את ההבנה.
מפת אמפתיה היא כלי פלא בו ניתן לאפיין א.נשים, להבין את נקודות הכאב שלהם כדי לתת להם פתרון. היכרות עם מפה שכזו ושימוש במתודה לעיתים תכופות תוכל לייצר חיבור קל יותר, או קשה פחות, עם מי שמתמודד עם אתגרים.בני אנוש מיסודם הם יצורים חברתיים. גם אם ישנם שאינם נמנים עם קבוצת החברים הכי טובים שלנו ונוכל להבין אותם, נפתח אליהם אמפתיה ונדע מה עובר עליהם- נוכל לפחות לא להשתלח בהם.